סיכום שנה קו הזינוק 2018

שותפים וחברים יקרים,

תודה רבה על השתתפותכם בערב סיכום שנה של “קו הזינוק” 2018! 

שמחנו לפגוש אתכם בערב סיכום השנה שלנו בו התוודענו לסיפורים וחוויות אישיות של משתתפים שלנו מכל חמשת אזורי הפעילות,

בחרנו לסכם בקטע שסיפרה שיר אלימלך, בוגרת מחזור 2018, אשר סיפרה במילותיה על עשר השנים האחרונות בתכנית-

“כבר שנים ששואלים אותי מה זה קו הזינוק, ואני לא בדיוק יודעת איך להציג את זה. תמיד חשבתי שזה עניין של זמן, שהנה – בשלב ב’ בטוח כבר אדע. ועוברות להן השנים, ואני מוצאת את עצמי עדיין ממלמלת משהו כמו “תכנית מנהיגות”, “10 שנים”, “משהו משמעותי”, ובכל נשימה שבין לבין אני מרגישה שהפחתתי. שלא הצלחתי להסביר, שלא באמת אמרתי את מה שהתכוונתי להגיד. שזו משפחה.

עבורי קו הזינוק – זו חברות, עמוקה, אמתית וכנה.

זה כשנשבר לך הלב ואף אחד לא ממהר לאחות או לאסוף את השברים, אז אתה שוהה ביניהם, כאוב ועירום – ופתאום אתה מבין, שגם לזה יש ערך – ומהמקום הלא נוח הזה – אתה מרגיש שכנראה שאין שום דבר שלא תוכל לעשות.

– בקו הזינוק מלמדים לשאול את השאלות הקשות, הלא נעימות, גם כשלא קל וזה גורם לאנשים מסביבך להתגרד בכיסא.

– בקו הזינוק לימדו אותי לתכנן, לקחת אחריות – אז החלטתי יחד עם יעל חברה שלי, אי שם בגיל 16– להרים ערב התרמה לפנימיית אשלים, לגייס 100 אלף שקלים, ולמנוע פיזור של 80 בני נוער בסיכון למשפחות אומנה.

– בקו הזינוק לימדו אותי להתבונן מסביב, אבל באמת, ולהתעמת עם עצמי ועם הרצונות שלי – אז ביטלתי את שנת השירות בקליפורניה ונסעתי לרמלה, זכיתי בשכבה י”ב בתיכון ברנקו וייס.

– בקו הזינוק לימדו אותי להטיל ספק, לחלום, בגדול, בענק, בלי גבולות – אז החלטתי לחלום חלום מופרע ולהתאבד עליו, ללמוד רפואה באוניברסיטת בן גוריון.

– בקו הזינוק לימדו אותי לצאת מאזור הנוחות, אז מצאתי את עצמי מתנדבת חודש בכפרים בדרום אתיופיה, מנסה להבין את השורשים של התרבות המיוחדת שאני כה אוהבת.

– בקו הזינוק לימדו אותי לתכנן את הזמן – והנה אני עומדת כאן, יומיים לפני המבחן בפיזיולוגיה, כי הרגע הזה כאן מולכם – הוא במשבצת של “דחוף וחשוב”, והמבחן בפיזיולוגיה רק “חשוב”

אמרו לי שקו הזינוק נגמר, שנגמרו להן עשר השנים…. אני רוצה להגיד לכם, קו הזינוק רק התחיל. 

  • הוא רק התחיל כי פתאום מיכאל פזייב, אחד החברים הטובים שלי מהקבוצה, מספר שהוא הקים את עמותת “ללמוד להצליח”. אמנם מיכאל כבר מהנדס חשמל ועובד במשרד הביטחון – אבל לא שוכח את החברים שלו מהשכבה שלא הגיעו לאקדמיה, כי להם לא היה את הגב.
  • הוא רק התחיל כי שרה אבבה, ה-חברה שלי, שהתעקשה להתקבל לאוניברסיטה העברית, כבר הפכה להיות נשיאת אגודת הסטודנטים אחרי שנה אחת. לא שוכחת מאיפה היא באה ונאבקת בכל הכוח להנגיש את האוניברסיטה לבני הפריפריה בכלל ולבני העדה האתיופית בפרט.
  • הוא רק התחיל כי בר אוחנה, ממצפה רמון, קצינה בחיל האוויר שתמיד חלמה להיות טייסת – חסכה כל אגורה וטסה ללמוד טייס בפלורידה.

רק רציתי להגיד, תודה על הזדמנות בלתי נגמרת. תודה שאפשרתם לי לשוחח עם מודלים כה רבים, על שנתתם לי כלים, הכרתם לי את החברים הכי טובים שלי והפגשתם אותי עם עצמי.

תודה לכם על הדרך והשותפות, 

תודה שהפכתם להיות חלק מהסיפור המיוחד של “קו הזינוק” 🙂

מקווים להמשיך ולשתף פעולה ולהתראות בשנה הבאה! 

בהערכה רבה, צוות קו הזינוק