כך ממלאות תנועות הנוער את החלל הריק שמותירה מ’ החינוך

תנועות וארגוני נוער נכנסים לחלל הריק שמותירה מערכת החינוך, ששמה יותר דגש על ציונים והישגים ופחות על ערכים ובניית גשר בין השבטים השונים בחברה הישראלית ● התקציבים אמנם צמחו ומספר החניכים גדל, אך עוד רחוקה הדרך עד שהחינוך הבלתי פורמלי יקבל את המקום הראוי לו ● כתבה שלישית בסדרה

בשנים האחרונות העיסוק בשאלה האם מערכת החינוך מכינה את התלמידים לשוק העבודה העתידי הולך וגובר. שוק העבודה הופך דינמי יותר ויותר, וידע בלבד כבר לא מספיק כדי לשרוד בו לאורך זמן. קיים צורך בכישורים רכים כגון עבודה בצוות, יכולות חברתיות ויצירתיות, דברים שהיום קיימת בהם השקעה ברמה נמוכה בחינוך הפורמלי.

לכך ניתן להוסיף את העובדה שמערכת החינוך של היום שמה דגש על ציונים והישגיות, מעודדת קונפורמיזם ופחות מתמקדת בהקניית ערכים וקיום דיונים על נושאים מהותיים, חלקם שנויים במחלוקת. מה שיכול לתרום רבות לילדים ובני הנוער הוא החינוך הבלתי פורמלי – תנועות וארגוני נוער, פעילויות קהילתיות במתנ”ס, וחוגים שמשלבים מעורבות חברתית וערכים.

צוערים לחינוך בלתי פורמלי

לפני כשנה יצא לדרך קורס צוערים לחינוך הבלתי פורמלי, שבמסגרתו מוכשרים 25 צעירים שמיועדים לתפקידים במחלקות החינוך של הרשויות המקומיות. הצעירים לומדים תואר ראשון במכללת אורנים בחינוך בלתי פורמלי ועוברים הכשרה ייעודית שבה הם רוכשים כלים מקצועיים של ניהול פרויקטים, ניהול תקציב, בניית תוכניות עבודה ותכנון אסטרטגי. התוכנית היא שיתוף פעולה בין מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, ארגון שותפויות רוטשילד מבית קרן אדמונד דה רוטשילד, מפעל הפיס ושותפים נוספים.
“כ-30% בלבד מבני הנוער והצעירים לוקחים היום חלק בפעילות בלתי פורמלית, וככל שיורדים באשכולות הכלכליים-חברתיים, המספרים האלו הולכים ויורדים. לכן, המטרה שלנו היא להביא את הצוערים למקומות שבהם זה היה פחות טרוויאלי, ולכן התוכנית שלנו מוכוונת פריפריה ולרשויות ברמה של 1-5”, מספרת רעות וקסלר, מנהלת תוכניות צוערים בקרן רוטשילד. “גם 90% מהצוערים שלנו הם כאלו שגדלו בפריפריה ובחרו להישאר שם או לחזור ולהתברג בהנהגה המקומית, לפעמים אף ליישובים שבהם הם גדלו. שליש מהצוערים שלנו הם מהחברה הערבית, ואנחנו מכוונים ל-40%”, הוסיפה.

קישור לכתבה המלאה: גלובס צוערים לחינוך בלתי פורמלי