הכירו את ד"ר ראובן גל, מנטור בשותפויות רוטשילד קיסריה

ד"ר ראובן גל הוא מנטור בשותפויות רוטשילד קיסריה. רגע לפני שיספר מדוע, כדאי לדעת שראובן הוא עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית.  המוסד עוסק במחקר נושאים שקשורים למדיניות לאומית (כגון חברה, בטחון, כלכלה .א.מ) שמתוכם ניתן להתוות מדיניות לאומית בנושא הנחקר. ראובן אמון, בין השאר, על שילוב המגזר החרדי בחברה הישראלית, כמו גם בנושאי חוסן לאומי ויחסי צבא-חברה.

ראובן, נשמע מעניין אבל לא בטוח שהבנו- אולי תתן דוגמא למה שאתה עושה כיום?

בין היתר, אני מתמקד במדידת החוסן הלאומי – יכולתה של החברה לעמוד בפני לחצים ומשברים. החברה הישראלית מתמודדת עם תלאות שונות, כגון ביטחוניות או חברתיות, שבאות לידי ביטוי כמחאות או  משברים. לדוגמא, בתקופת האינתיפאדה השנייה מדדתי את התנהגות החברה הישראלית ע"פ ההיצמדות שלהרגלי שגרה, כגון שימוש בתחבורה ציבורית, תדירות בילויים, או אי-שימוש ב'קווים חמים' (מספרי טלפון למקרי מצוקה). לאחר ניתוח הנתונים אל מול מקרי הטרור מצאתי מתאמים מעניינים כגון ירידה זמנית בשימוש בתחבורה ציבורית לאחר ארוע טרור, אבל עליה חזרה בהמשך – עד הארוע הבא. בבדיקת הממוצע של כל הנתונים התגלתה התרגלות של החברה הישראלית ל"הפרעות" אלו בקצב שלה. זה מצביע על גמישות בהתמודדות הקולקטיבית, או במילים אחרות, יכולת להתמודד עם הפרעות מבלי שהמערכת תישבר. במדדים של חוסן לאומי זה מצביע על חוסנה של החברה הלאומית.

מרתק. איך הגעת לתכנית המנטורינג של שותפויות רוטשילד קיסריה?

הפעם הראשונה שנתקלתי בשגרירי רוטשילד היתה ב-2009  כשהייתי ראש מנהלת השרות האזרחי-הלאומי. הוזמנתי לארוע בעיריית י-ם ושם, מול נופה המרהיב של ירושלים, השגרירים הציגו פרויקט שיזמו יחד לפעילות חברתית קהילתית בי-ם. כל כך נהניתי והתרגשתי, שהארוע הותיר עלי רושם טוב. אני מאמין גדול בפוטנציאל העצום שגלום בנוער ובצעירים בישראל ובכך אני עוסק כבר שנים.  יום אחד אבנר, מנהל תכנית המנטורינג, התקשר אלי ואמר שהוא עקב אחרי ורוצה לעניין אותי להיות מנטור. מיד הסכמתי ונפגשנו כבר באותו היום. מעולם לא הוצמד לי התואר מנטור אך לדעתי בכל חיי הבוגרים ואף הטרום-בוגרים זה מה שעשיתי. הייתי מדריך בצופים, מפקד בצבא, מרצה ומורה באקדמיה.

מה מיוחד כל כך בנוער וצעירים ישראלים?

יש משהו גנרי, כמעט גנטי, בנוער הישראלי, שנמשך מעבר לתמורות החברתיות הגלובליות. השילוב של חברה מערבית ונוער שחשוף לכל מה שיש לאינטרנט להציע, מחד גיסא, ומאידך, חברה שנמצאת תחת איומים קיומיים תמידיים —  יוצר תמהיל מנוגד ומקוטב אך דו-קיומי: נוער שיש בו יצירתיות ואוונגרדיות של המערב, יחד עם מחויבות להתמודד עם, או לנסות לפתור, איומים.

יאנוש קורצ'ק אמר "הדואג לדורות- מחנך אנשים", אני מעדיף "הדואג לדורות- מפתח אנשים". כפסיכולוג ראשי של צה"ל בעבר הרחוק, היתה לי הזדמנות לראות מקרוב את המוטיבציה, ההנהגה והרצון להתנדבות שגלום בנוער.

איך תהליך המנטורינג והמפגש עם המנטי שלך, השפיעו עליך?

למדתי ממנה את המסע המופלא של אשה צעירה שצריכה להתאים את חייה ממתכונת מסוימת עד גיל הנעורים למציאות חדשה (כעולה). זה מסע קשה ומפרך במיוחד כאשר חלק מהסביבה עדיין "שם" והיא כבר "פה". ההתמודדות עם המסע הזה, מבלי לעזוב את ה"שם" ונחישות להמשיך מ"פה" היא מרתקת בעיני. השגרירה שלי נהגה לרשום סיכומי פגישות שלנו. את זאת עשתה על הטופס הרשמי של הארגון ובאופן פורמלי. ריגש אותי כאשר באחת הפעמים, לאחר שהעבודה המשותפת התפתחה, סיכום הפגישה שכתבה כבר לא היה על טופס אלא על נכתב כמכתב אישי.  היא אמרה שבפגישתנו אחרונה עסקנו בנושאים אחרים שהיו בעלי תוכן עמוק, יותר ממה שטופס רגיל יכול לספק.

לסיום, עצות שתרצה לחלוק?

הימנעו מיהירות ו- 'Be a mentsch'…