סמינר חורף מחזור דרום 2026: המרוץ למיליון

אושרית קורקוס  כותבת על המירוץ למיליון סמינר חורף מחזור דרום 2026
הסמינר שלנו, שהתרחש במקום שאליו אנו מגיעים מדי שבוע, מדרשת בן גוריון, לא היה סמינר רגיל.
לאחר שסמינר חנוכה התבטל בגלל מזג האוויר, אנו, קבוצת 2026 , לא היינו מוכנים לקבל את העובדה שיהיה לנו סמינר אחד פחות.

הגענו למדרשה בסביבות חמש אחר הצהריים, והתחלנו בסמינר.
למרבה הפלא, למדנו שאיננו מכירים את המדרשה כלל( למעט אלו שגרים בה, שעזרו רבות במשימת היום הראשון).
המשימה הראשונה הייתה תחרותית וסופר יצירתית, מעין ״המירוץ למיליון״ להכרת המדרשה , התחלקנו לקבוצות והתחרותיות הלכה ועלתה מדי משימה, גילינו עניין ומרץ לקבל כל רמז ולהשלים כל משימה–> עד שהגענו למטרה האחרונה!
לאחר מכן, ניצן המדריכה שלנו ורז מקבוצת 2024 שהצטרף אלינו, הובילו אותנו אל המיקום שבו נדליק מדורה ונבשל ארוחת ערב. בעיינים עצומות!
בעזרת תרגיל זה גילינו כמה חשוב לסמוך אחד על השני, וכמה אנו תלויים אחד בשני כקבוצה, כדי להגיע ליעד הרצוי בהצלחה. תרתי משמע.
ביום הראשון של הסמינר, שבעצם היה חצי יום, עשינו עוד פעילויות רבות: בישולים, משחקים, בדיחות , שיחות וגם נקיונות.
מחצי היום הזה, לקחנו המון- חוויות, זיכרונות וגם מזכרות.
בוקר אחרי, בוקר יום שישי , קמנו (נשגב, לביא, מואה-אנה ואני, אושרית)  להכין ארוחת בוקר (כמובן לא כולן, הרי מי רוצה לקום ב6:30 ולהתחיל להכין אוכל?!).
ארוחת הבוקר הייתה טעימה מאוד ומגוונת, בעיקר השני קילו טחינה שהכנו.
ואחרי שסיימנו את הניקיונות , וכולם היו מאורגנים, גם אלה שקמו טיפה עייפים, יצאנו לדרך- למסלול ההליכה!
מסלול ההליכה היה מהנה, לפחות לדעתי, הפעם לא מאתגר מדי, אלא רגוע , היה יום שמשי יחסית לחודש פברואר. עצרנו מדי פעם, עשינו פעילות והמשכנו בדרך.
הגענו לשדה בוקר, לצריף של דוד בן גוריון ואשתו פולה, זיכרונם לברכה.
התחלנו את הסיור בצריף, ולמרות שכמעט כולם כבר ביקרו בצריף לפחות פעם אחת, גילינו דברים רבים, והבנו דברים לעומק.
אני, אושרית, הבנתי כמה זה חשוב ליישב את הנגב, וגיליתי על עצמי, באופן כללי, כמה אני אוהבת את שדה בוקר ואת המדרשה בפרט, על אורח החיים הרגוע והציוני שבה, שמהווה המשך לחזונו של בן גוריון, שבפני חלק הוא התגשם, בפני אחרים עדיין לא . לדעתי, גם כן וגם לא .
החזון אמנם התגשם, אך לא מספיק, צריך ליישב עוד את הנגב, להמשיך את החזון, את ההתיישבות בנגב, ואת הלמידה עליו.

אז אמנם זה לא היה הסמינר חנוכה שתוכנן לנו שם , ברחבי הכינרת, אלא סמינר במקום שאנו מכירים, כך חשבנו.
אך למדנו, כקבוצה, שאולי נדמה לנו שאנו מכירים דבר מה- אך תמיד אפשר ללמוד עליו יותר.