נשים חזקות יותר: המובילות של שותפויות רוטשילד קיסריה

לציון יום האשה הבינלאומי, שני מלכה שוחחה עם ארבע נשים מובילות בשותפויות רוטשילד קיסריה כדי לשמוע מהן על הבחירות, הלקחים והעצות שיש לנשים בעולם של גברים

ברשותכן, וברשותכם, כמה מילות פתיחה משל עצמי. לא היה פשוט לתפוס את אפרת, דפי, גליה ושירה לשיחה, ואחרי שהצלחתי השאלה הראשונה שלי אליהן הייתה רק מתבקשת: איך אתן עושות את זה? אין לי ספק שמכל אישה אפשר לקחת משהו בייחוד כשיש נשים בעמדות השפעה. הן יוצרות מודל לחיקוי וללמידה לשאר הנשים- מודלינג שאומר 'אני נוכחת ומאמינה בעצמי', גם אם דברים הם לא תמיד מושלמים. שווה לקרוא עד הסוף, הן מפתיעות, כנות ובעיקר אמיתיות! יום אישה, בכל אשר היא, מגשים משפיע ושמח!

מאת: שני מלכה, שגרירי רוטשילד

דפי בירן זינגר- מנכ"לית, 49, נשואה, אם לשלושה

דפי, איך את מסנכרנת בין עבודה-משפחה- בן זוג? זו התמודדות שהיא תמיד נמצאת שם, היא אף פעם לא נגמרת, והיא איתי לאורך כל המסע הזה. ההתמודדות והצורך לאזן בין הדברים שאני מאמינה ופועלת בהם, לבין הדברים שאני אוהבת לא פחות שזו המשפחה שלי. בהרבה מובנים אני חושבת שאני מצליחה למצוא את האיזון, אבל זה לא קל.

עצות לנשים בתחילת דרכן? שלא יוותרו על החלומות שלהן, לא לוותר לדחוף קדימה או לעשות דברים משמעותיים. אני חושבת, כמובן, על בנותי שהן כבר נשים בוגרות. אני בעיקר עושה את מה שאני עושה, ומקווה שהמודלינג של מה שאני עושה הוא מספיק בכדי שהן יראו מה הן רוצות לקחת ומה לא לחייהן. אולי צריך לראיין אותן ולא אותי, כדי לשאול מה זה עושה להן.

לאיזה הבנות הגעת במסלול המקצועי שלך? אחת ההבנות שלי היא שקשה להיות 100%- כאמא, כאשה לבן זוגי, כחברה- הרצון להספיק "הכל" היא נטייה של הרבה נשים. ניסיתי לזהות מקומות בהם אני לא חייבת להיות מאה אחוז ובכך להקל על עצמי והבנתי שהמקום הוא ניהול משק הבית. מצאתי פתרונות: קודם כל, גם כשלא שטפו את הבית או טאטאו אותו כל יום, המצב היה מעולה וכולם חיו וכולם בריאים , . לאמהוּת, הורות, או זוגיות לא יכול להיות פתרון בכסף, כך שזה עוזר לי להמשיך לסנכרן בין הדברים שאני מאמינה בהם ורוצה לפעול ובין המשפחה. זה משחק יומיומי שהוא אף פעם לא נגמר, מעין פאזל שיש לו  חלקים קטנים וכמעט כל יום דורש דיוק מחדש.

איך את רואה את ההשפעה שלך בתוך הפאזל הזה? אני חושבת או יותר נכון מקווה שאני משפיעה . פעם אחת, בתוכן וביעוד של העמותה.  אין לי ספק שהתכנים שאנחנו מביאים לעולם הזה והרעיון שאנו מקדמים הם גורם משפיע. הפעם השנייה היא שאני מאמינה שאורחות חייו של אדם, תכונות אופיו והאופן בו הוא פועל  משפיעים על החברה הקרובה אליו ועל מעגלי חייו, ואני מקווה ומאמינה שגם מהמקום שבו אני מתנהלת יוצא אור. אני מאמינה שכשאת אוהבת ומאמינה במה שאת עושה- את מייצרת משמעות לעצמך ולסביבתך. אני מאמינה בעבודה קשה, במאמץ ובכיבוש אתגרים  כי דברים לא באים לבד. לא אתקן לבד את העולם, ואני לא עובדת לבד, אני חלק מקבוצה, מצוות\ שגם הוא שייך למשהו גדול יותר. כשאת מבינה את זה, את מתחילה לחבור ולשתף פעולה עם אנשים , ארגונים וקבוצות שיש להם אותו רצון ואותה מטרה משותפת.

שירה אוחנה, מנהלת תכנית קו הזינוק, בת 28.

שירה, את האישה הכי צעירה בהובלת הארגון- את רואה שיש השפעה של העשייה החברתית דרך התפיסה הבין-דורית? אני מאמינה שלגיל שלי, כמו לזהות המגדרית ולמאפייני זהות נוספים שלי, יש השפעה על האופן שבו אני פועלת בעולם וגם כאן בקו הזינוק. באשר לפרספקטיבה הבין-דורית, אני מאמינה שבתוך העולם המשתנה, בני ובנות הדור שלי ואלו המשתייכים לדור שלאחריו, מבקשים לעצמם יציבות ומשמעות בתוך כל הבר-חלוף. להיות בני חורין זה כבר לא מספיק לנו, למרוד בכל מה שחינכו אותנו אליו זה לא מרגש אותנו עוד, אני חושבת שהקטע של הדורות הללו והעת הזו הוא לקרוא תיגר על הפשטנות והייאוש שסביבנו ולבנות מסגרות חדשות של משמעות, שלא יבטלו את היחיד מצד אחד ולא יתנכרו לכל מה שמצוי מחוץ לו מצד שני.

מה מניע אותך בעשייה החברתית ובפרט כדי להגיע לתפקיד שאת נמצאת בו כרגע? עבורי זה פשוט, גדלתי ב"קו הזינוק", קודם כל כמשתתפת ולאחר מכן כרכזת קבוצה וכמנהלת אזור. מה שמניע אותי בעשייה שלי בארגון זו הידיעה שהמקום הזה מחולל שינוי של ממש בחברה שלנו. המשתתפים והמשתתפות בתכנית משמיעים את רעש ניתוץ תקרות הזכוכית שהניחו מעל ראשיהם פעם אחר פעם ודואגים שמאלו שיבואו אחריהם יידרש פחות מאמץ ממה שנדרש מהם. הם קשובים לעצמם ולמצפן הערכי שלהם וזה האחרון מורה להם להיות מעורבים במה שמתרחש סביבם, ואת יודעת מה? הם אשכרה מצליחים, במאות מסגרות חיים בהן הם לוקחים חלק וגם בשינוי של מדיניות ברמה הארצית, צומחת כאן מנהיגות יוצאת דופן, אין דבר דומה לזה.

איפה את רואה את ההשפעה שיש לך? אני מחזיקה קרוב אל הלב את הרצון לעבוד עם כל המגזרים השותפים בחברה הישראלית, אפשר להיות שונים, לא להסכים על דברים יסודיים בתפיסות העולם שלנו ובחוויות החיים שעיצבו אותנו ועדיין להיות א.נשים משמעותיים אחד לשניה ולהרגיש חלק ממשהו גדול וטוב- וזו לדעתי 'חברת מופת' שמתקיימת בארגון.

איך את רואה את המאבק הפמיניסטי? המאבק הפמיניסטי עבורי הוא השראה לשינויים חברתיים שהפכו סדרי עולם, סבתא רבא שלי הייתה בטח מתקשה להאמין שהנינה שלה (אחותי) מתמודדת לראשות העיר, זה עניין גדול מאוד! זוהי מהפכה שעושות נשים חזקות, מודעות, נחושות שהן, גם היום לצערנו, לא זוכות לשוויון בהזדמנויות ביחס לגברים וזה בדיוק המודל של המנהיגות שאנחנו ב"קו הזינוק" מבקשים להפיץ, א.נשים מעולים, רגישים ונחושים שייקחו חלק במאבק על החברה שבה אנחנו חיים בה..

ובנימה קצת אישית, מה את מאחלת לעצמך לעשייה המקצועית והאישית לשנת 2017? אני מאחלת לעצמי ולנו שנמצא בשנה הקרובה כמה שיותר שותפים לרעיון ולמעשה החברתי שלנו.

גליה שושני, מנהלת תוכן והדרכה, 48. נשואה ואם ל-2 בנות

גליה, איך את מתמודדת עם הסנכרון בין עבודה-משפחה-ילדים? אין ספק שזו המשימה הכי גדולה, חשובה וכל הזמן פוגשת אותנו בהתמודדות בין-אישית ובין העבודה ללו"ז לצרכים שמקיפים אותנו. אני חושבת שאני לא מכירה משהו אחר, תמיד היו עבודות שהייתי מושקעת בהם, וזו ברירת המחדל ממנה אני פועלת. כשהבנות שלי היו יותר קטנות תמיד נכח הקושי בידיעה שאני מקבלת אותן בסוף היום לברוטו 4 שעות ואנחנו מקבלות את השאריות האחת של השנייה. יחד עם זה, תמיד עשיתי דברים שהרגשתי שהם משמעותיים ואני עושה אותם מתוך בחירה ובאהבה ומשקיעה בהם את כל המשאבים שלי. אני חושבת שיש בהם חשיבות יותר גדולה גם בתוך הבית, כשהעבודה של ההורים היא גם ייעוד, משהו שמאמינים בו ומושקעים בו גם רגשית וגם שכלית- ואני חושבת שזה משהו שמשפיע מאוד על האווירה, על ההבנה של הילדים את העולם ואיזה אימפקט המבוגר יכול להביא לעולם. הבנות שלי, 11.5 ו-15.5 שותפות לעשייה, כך שזה לא בא על חשבון הבית אלא בשיתוף.

את רואה את הבנות שלך מתעסקות בעשייה חברתית? קודם כל, הן כבר עושות את זה. הבת שלי, שבכיתה י' היא כבר בעיצומה של עשייה חברתית פוליטית משמעותית. לא אמרנו לה לעשות את זה, אבל היא כזו- בנאדם פוליטי וחברתי. היא עכשיו כתבה ביחד עם כמה חברים עצומה בשם תלמידי תיכון נגד התיקון לחוק החינוך הממלכתי שמאפשרת לשר החינוך להחליט לאיזה תכנים חיצוניים ייחשפו תלמידים ובעצם לוקחת את האוטונומיה ממנהלי בתי הספר. זה, כמובן, חוק פוליטי שנועד למנוע מגופים שלא מיישרים קו עם המדיניות האידאולוגית של המשרד להיכנס לבתי הספר. זהו תיקון חוק מאוד בעייתי לדמוקרטיה שלנו, והיא עכשיו בעיצומה של תהליך של החתמת עצומה.

נשמע שעשיה חברתית היא "תורשתית" במשפחתך. אני חושבת שהעניין הוא איזו מין נוכחות יש לך בעולם. אם את מרגישה שאת יכולה וצריכה ויש לך זכות וכוח להשפיע- אז זה בא לידי ביטוי כתחושה קיומית. והלוואי שליותר נשים תהיה נוכחות כזו. אני חושבת שליותר גברים יש את הנוכחות הזה. הבת שלי אומרת לי שתמיד בכנסים הבנות אף פעם לא שואלת שאלות בהתחלה, תמיד רק לקראת הסוף.

איך את חושבת שזה משפיע על נוכחות בעולם העבודה? חברה שעובדת בחברת השמה לבכירים סיפרה לי שהתופעה נוכחת בשטח. כשיוצא מכרז פנימי לתפקיד ניהולי בכיר- המגישות הן נשים שהן אובר- קואליפייד או כאלו שבטוחות שלא יקבלו את התפקיד. לעומתן, כל הגברים מגישים.
התחושה היא שעשינו דרך ארוכה אבל לא מספיקה, עדיין יש את תקרת הזכוכית. יש תחושה שהמהפכה הושלמה, אבל היא לא. נניח שכל הגורמים החיצוניים מבחינה חוקתית היו מסתדרים, מה שלא קיים היום. נניח שבאמת היה שוויון במשכורות, שוויון בהזדמנויות. גם אז היינו צריכים להתגבר על הרבה חסמים פנימיים, תולדה של חינוך וסוציאליזציה ומגיל צעיר להגיד לילדה "את יכולה לעשות מה שאת בוחרת. את לא צריכה להיות ילדה טובה, את צריכה להיות מחוברת לעצמך". לשאול את עצמך מה את באמת מרגישה, מה את חושבת, האם מה שאני עושה או אומרת קשור למה שאני חושבת.

בנימה אישית, מה את מאחלת לעצמך לעשייה המקצועית והאישית לשנה הקרובה? שימשיך להיות לי מעניין, להמשיך לעשות דברים משמעותיים ולהמשיך לגעת באנשים ובנשים.

אפרת רוזן זקן, מנהלת שגרירי רוטשילד, 37 נשואה ואם ל-3 ילדים.

אפרת, איך את מסנכרנת בין עבודה-משפחה-ילדים-בן זוג? אני חושבת שזה באמת האתגר הגדול. כשהוצע לי לנהל את התכנית זה היה אתגר בשבילי אבל החשש היה איך הכל יסנכרן. אני חייבת להגיד שגם בן- זוגי עובד בעבודה תובענית ואני כל הזמן אומרת שלא הבאתי ילדים לעולם כדי שמישהו אחר יגדל אותם. מצד שני, אני מאמינה שאסור לוותר על התשוקות ועל החלומות. זה משהו שבוער בי, להשפיע ולהוביל, וזה פשוט קורה. אני לומדת כל הזמן לאזן, זה לא מושלם אבל אני לומדת. יש תקופות רגועות יותר, יש פחות, אבל יש המון רצון ותשוקה.

מה הניע אותך להגיע לתפקיד? זה נשמע קלישאתי, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, העולם החברתי- עוד לפני שידעתי לקרוא לו ככה- בער בי. איכשהו תמיד היו לי את המשקפיים האלה שרואות דברים שלא כולם רואים- אם זה חוסר צדק, חוסר שוויון, רצון להשפיע, לא להיות בצד הפסיבי שמצקצק בלשון ומעביר ביקורת מהצד על המדינה, ואני חושבת שחונכתי להיות אקטיבית. מבחינתי, זה משהו  גדול ממני, מאפרת, וזו נראתה לי הזדמנות חד פעמית. מצד אחד, להשפיע על חיים של צעירים, השפעה שלא היתה לי בצעירותי.  לא תמיד מקבלים את ההזדמנות לקבל את הידע, המודעות ולעבור תהליכים בצורה חברתית. מצד שני, חשוב לזכור שהעולם של 300 הצעירים (שגרירי רוטשילד) הוא בעל מעגלי השפעה רחבים וזו פריבילגיה שיש לי ביומיום.

איפה את מרגישה שאת משפיעה? כשאני מסתכלת על המיקרוקוסמוס, בהוויה שלי כאדם בעולם אני מאמינה בלחיות את הערכים שלי, החל מהמקום שלי כאמא, חברה בקהילה ובמשפחה ובארגון. ואני יכולה להגיד שהמקום של עשייה והשפעה, של אדם שלא רק דואג לעצמו אלא לחברה, לגמרי באג'נדה שלי. כשאני והצוות מחליטים להוביל משהו, הגלגלים נעים אוטומטית. זה משפיע על מתווה התוכן, על השיח בקבוצות של הרכזים ,ההכשרות ועל כנסים וסמינרים. זה מגיע מתוך אפקטיביות- כל הזמן לשאול אם המטרה שאנחנו שואפים אליה מתקרבת.
מהמקום הזה, אני מאמינה במודל הניהולי שיוצא לשטח ולוקח חלק. אני לא מפקדת שכולם מצדיעים לה, אלא נותנת מקום לדעות ומבחינתי אנחנו מצליחים לייצר מרחב בתוך מציאות מורכבת. התקווה שלי שזה יזלוג לחברה וישפיע עליה, בין אם במקומות עבודה, מקומות עסקיים ועוד.

את חושבת שהתפקיד  הזה קשור אלייך כאישה? אני חושבת שאנחנו נולדות לתוך הבניות מגדריות. מחקרים מצביעים על היחס השונה לבנות  לעומת בנים בגן ולאיזה מקצועות מעודדים בנות לעומת בנים. ברור לי שיש לזה קשר לצורה בה אנחנו גדלים כגברים או כנשים בחברה.
תגובות של "מה, את לא נמצאת כל יום אחה"צ עם הילדים?" כששומעים מה אני עושה בחיים הן לא חדשות לי. יש אנשים שנראה להם מוזר שאישה מנהלת תכנית וכששומעים שאני מהדרום אז בכלל אומרים לי "וואו, את מהדרום, איך את עושה את זה". אני מבינה שיש הבניה חברתית. אני חושבת שזו זהות מתעצבת. כבת בכורה, כשהפכתי לאמא והבנתי את הג'אגלינג בין הקריירה למשפחה הבנתי שאבא שלי גידל אותי כמו בן- אל תוך העולם של ההישגיות. בסופו של דבר, החינוך הוא התפקיד המשמעותי בעניין.

עצות לא.נשים שעוד לא נכנסו לעולם המשפחה? אתן עצה גם לשגרירים וגם לשגרירות. אנחנו חיים בעולם שעדיין לא שוויוני, אנחנו רוצים שוויון, אבל אם הייתי משפיעה על שוק התעסוקה הייתי הופכת אותו לעולם שהוא ידידותי  למשפחה, משהו שקורה היום במדינות סקנדינביה. אנחנו רחוקים משם כרגע, ובתוך העולם של היום צריך לשאוף לשותפות אמיתית בין בני הזוג, ויותר מכך לא לוותר על עצמינו. הרבה פעמים יש פרשנויות וביקורת על המשמעות של להיות אמא בסגנון "זו אוהבת את עצמה"- חלילה שהאמא לא תשים עצמה במרכז או לפני הילדים או בן הזוג שלה, אבל צריך להבין שהדרך היא לא לשים את עצמינו בעמדת הקורבן. זה בסדר לשים את עצמינו במרכז, להאמין בעצמינו.

איחול לעצמך לשנה הקרובה? קודם כל, אני מאחלת למשפחה שלי בריאות נפשית ופיזית, להכיר ולהוקיר את הדברים שיש לנו, ואני מרגישה שיש לי פריבילגיה אז אני מאחלת לעצמי להמשיך להרגיש משמעותית ולהשפיע.